ניהול עשבייה

על פי הגישה האקולוגית, העשבייה היא לא גורם שיש להילחם נגדו ולנסות להיפטר ממנו כליל, אלא אלמנט והזדמנות שיש לנהל בצורה מושכלת. שנים רבות שאנו לומדים איך להשתמש בעשביה כמשאב שיכול לעודד צימוח של הצמחים אותם אנו מעוניינים לגדל ונשמח לחלוק איתכם את ניסיוננו.

מה תורמת העשבייה לקרקע ולמערכת?

העשבייה היא למעשה צמחיית בר חזקה ועמידה שלא דורשת שום השקעה מצידנו. אנו לא נדרשים לזרוע, להשקות או לטפח אותה – היא פשוט גדלה ומפתחת את עצמה תוך שימוש במשאבים הקיימים בקרקע שלנו, בשמש ובמים. 

צמיחה של עוד צמחים בשטח הגינה שלנו מעלה את הפעילות הביולוגית בקרקע, המתרחשת על ידי אינטראקציות שקורות באמצעות השורשים. הצמחייה מקבעת חנקן ופחמן בקרקע ומעלה כך את פוריות הקרקע. 

העשבייה משמשת מעין “חיפוי חי” לקרקע והיא יכולה לספק הגנה לשתילים שלנו, כי היא סופגת חלק מהפגיעה של שמש או גשם חזק, ובכך מסייעת לשתילים הרכים לצמוח ולהתפתח.

אז איך ״מנהלים״ עשביה?

בכל מקום בגינה שלנו בו אנו לא מגדלים משהו, או שאינו משמש כשביל משמעותי – עדיף לתת לעשבייה לצמוח באופן טבעי, ולהוות הגנה לקרקע. ניתן לנהל את גובה העשבייה ולשמור על מעברים אסטרטגיים נקיים מעשביה.

במקומות בהם אנו כן מגדלים צמחים (בערוגות הירק או בגינה שלנו באופן כללי) ננהל את העשבייה כך שתתמוך בצימוח של השתילים שאנו מעוניינים לגדל.

במקרה של צמחיה רב שנתית – שיחים, עצים, תבלינים מעוצים: ננהל את העשבייה בצורת חיתוך (בניגוד לעקירה) אחת לשבועיים-ארבעה שבועות, עד שהצמח הרב שנתי ששתלנו תופס מקום גדול מספיק כדי להתחרות עם העשבייה על שמש ומשאבים.

בגינת ירק: במהלך השבועיים הראשונים לאחר השתילה אנו מניחים לעשביה לצמוח ולעלות ללא הפרעה. כך העשבייה  מגינה על השתילים מפני רוחות חזקות, יובש, שמש וקור. כמו כן, העשבים המהירים ״מעודדים״ את שתילי הירקות “למשוך” מהר יותר כלפי מעלה כתוצאה מהתחרות על אור השמש.

כשהעשבייה מגיעה לגובה ראש השתיל ועוברת אותו – חותכים (ולא עוקרים!) את העשבייה, כשאנו קוצצים את החלקים שחתכנו כחיפוי על אדמת הערוגה מסביב לשתיל. אם מדובר בעשב קוצני מאוד נרחיק אותו מהערוגה ולא נשתמש בו כחיפוי.

נחזור על התהליך לאורך כל עונת הגידול, עד שהירקות ממלאים את הערוגה ומסוגלים להתחרות עם העשביה על המרחב והמשאבים, אחת לשבועיים בערך.

מוזמנים לצפות בסרטון שהכנו בקיץ, בו בני שלנו מסביר איך עשביית הבר מגינה על שתילי החצילים הרכים ששתלנו בערוגות שלנו:

אם נקפיד לנהל את העשבייה בצורה נכונה נרוויח כמה יתרונות:

  1. נעשיר את הערוגה בחומר אורגני מעל פני הקרקע, שיהווה חיפוי וגם הזנה לצמחים שבחרנו לגדל.
  2. אנו חוסכים את זמן העבודה הדרוש לעישוב ״סטרילי״ תדיר.
  3. בכל צמח ישנו מנגנון ששומר על יחס קבוע בין נוף הצמח (העלווה) והשורשים. השורשים שמתחת לפני האדמה הם בערך באותו מסה של העלווה שמעל פני הקרקע. בכל פעם שחותכים חלק מהצמח, הצמח מנוון חלק מהשורשים שלו. השורשים שהצמח “מוותר” עליהם מתחילים להתפרק בקרקע ומעשירים אותה עבור כלל הצמחים שצומחים באותו אזור.

יוצאים מן הכלל:

כאן תיארנו את הגישה הכללית לניהול עשביה. ככל שניטיב להכיר את האדמה שלנו ואת סוג העשבייה המקומית הספציפית שגדלה בשטח שלנו – נגלה שישנם יוצאים מהכלל בודדים.

  • צמחיה מאוד אגרסיבית ושתלטנית כגון דשא קיקיו (זן פליט תרבות שמשתלט מאוד מהר על סביבתו) או עשביית בר קוצנית כמו אמיך קוצני. במקרים כאלה, נבצע התערבות יותר אגרסיבית. נקצוץ את העשבייה מוקדם יותר או אפילו נעקור לחלוטין כדי להרחיק מגינת הירק.
  • עשבי בר שאנחנו מזהים ככאלו שיהפכו  מהר לצמח מאוד גדול ומעוצה, כגון חובזה וגדילן, נסיר בשלב יחסית מוקדם יותר על מנת למנוע תחרות עזה מדי עם הירקות על משאבי הגינה.
מימין: דשא קיקיו. משמאל: אמיך קוצני

בברכת ניהול מוצלח.

בהצלחה!

רוצים לראות דוגמאות לגינות אקולוגיות? כנסו לתיק העבודות שלנו

רוצים גינה מזינה משלכם? דברו איתנו

מאחלים הצלחה והרבה סבלנות!

אולי יעניין אותך גם...

גינה מזינה סדנא

לא רוצים לפספס?

הירשמו לניוזלטר שלנו

כתבות עומק, סדנאות חדשות, דיווחים מהשטח והפתעות נוספות